תפריט
ארגון אג'יק-מכון הנגב אבל, שבור וכואב את מותה של שותפתנו לדרך וממייסדות הארגון, ויויאן סילבר היקרה, שנרצחה במתקפת הטרור של החמאס בשבת השחורה בשבעה באוקטובר
ויויאן סילבר, ממייסדות אג'יק-מכון הנגב, הקדישה את חייה לעשיה חברתית לקידום נשים וקידום השלום. היא הייתה אקטיביסטית ופעלה בכל כוחה בכנסת ובארגונים חברתיים שונים לקידום השותפות הערבית יהודית: נוסף ל"אג'יק", היא ייסדה גם את תנועת "נשים עושות שלום", הייתה חברת הנהלה "בצלם" והתנדבה בארגון "בדרך להחלמה", במסגרתו ליוותה חולי סרטן מרצועת עזה לבתי חולים בישראל. ויויאן הייתה למנכ"לית שותפה באג'יק-מכון הנגב במשך שנים רבות, יחד עם שותפתה לדרך ד"ר אמל אלסנע אלחג'וג' וגם לאחר שסיימה את תפקידה כמנ"כלית שותפה בארגון, היא המשיכה ללוות אותו ואת פועלו והייתה פעילה בו עד יומה האחרון כחברה בוועד המנהל של הארגון.
ארגון אג'יק – מכון הנגב מתחייב להמשיך את דרכה של ויויאן, ולהנציח את זכרה בעשייה למען שותפות ערבית-יהודית שוויונית וצודקת בכל מקום בו אנו פועלים, ובמטרה להפיץ אור בדיוק כפי שעשתה בחייה.
יהי זכרה ברוך
"היכרותי עם ויויאן היקרה החלה לפני יותר משני עשורים ובעשר השנים האחרונות ההיכרות עוד העמיקה תוך עבודתנו הצמודה לבניית עולם טוב יותר לכולנו. בשנים האלו נחשפתי לכך שאין ספק שויויאן היא לוחמת ושותפה אמיתית למען השלום – לא רק במילים, אלא גם במעשים רבים. האנושיות האין סופית והאמונה האבסולוטית והלא מתפשרת בזכויות האדם, כל אדם, לצד תחושת השליחות שלא נחלשת עם השנים אלא מתחזקת, הן רק חלק מהתכונות של ויויאן היקרה. באשר הלכה, הביאה עמה חיוך טוב ותקווה. ויויאן היא סמל לשלום, אנושיות, אהבת האדם באשר הוא. היא תחסר לי מאוד ואני כבר מתגעגע אליה".
"ויויאן חברתי, האמינה בכל ליבה ברעיון קידום השלום. מאז שהקמנו עם ד"ר יהודה פז את אג'יק – מכון הנגב, תמיד היה ניתן לראות את האיכויות האנושיות שבה. הייתה בה היכולת לייצור חברויות עמוקות והשארת חותם בכל אלו שפגשו בה – חבריה לקיבוץ ופלסטינים ובדואים כאחד. באקלים של "אג'יק מכון הנגב" ויויאן פרחה יחד עם אמל אל סנעה אותה הביאה כמנכל"ית שותפה כדי להראות שאנו לא רק מדברים על חיים משותפים אלה מגשימים אותם בכל רובד בארגון. היה לה חוש הומור נדיר, חוסן ואומץ להתמיד בחזונה. היא ידעה להניע אנשים למען החזון אותו חיה, והיא תחסר לנו מאוד. מחשבותינו כל העת עם בניה חן ויונתן, הנכדים וכל האנשים שבליבם נגעה.".
"באותו יום שבת עוד הספקתי להתכתב עם ויויאן. אני מכיר את ויויאן כבר קרוב ל-15 שנים, מאז שהתחלתי את העבודה הקהילתית שלי. התחברנו דרך הערכים שהאמנו בהם. החלק שלה בהקמת ארגון אג'יק יחד עם אמל הוא חשוב מאוד ובזכות עבודתן הארגון נמצא איפה שהוא נמצא היום במקומות מאוד יפים. התפללנו שויויאן תחזור למשפחתה, לחבריה ולפועלה. כשחשבנו שנחטפה האמנו עד הרגע האחרון שהיא תמשיך להאמין בשותפות ערבית-יהודית למרות המעשה הנפשע ושהיא מדברת על מה תעשה כשתחזור. התפללנו עד הרגע האחרון. הבשורה על מותה כואבת וקשה מאוד. ויויאן לנצח תהיה סמל של גאווה בתוך ומחוץ לאג'יק."
"בשנת 2009, כשעוד הייתי סטודנט צעיר באוניברסיטת בן גוריון, ויויאן שהייתה אז מנכ"לית שותפה באג'יק, התקשרה אלי ובמבטא קנדי כבד הציעה לי משרה בארגון. כשנפגשנו תוך חמש דקות כבר הבנתי שויויאן היא האדם איתו אני רוצה לקדם שותפות ערבית-יהודית ושאג'יק הוא הארגון הנכון להיות בו. עבודתנו היום חשובה מאי פעם – קידום שותפות ערבית – יהודית, חזון חברתי משותף, מניעת הסתה והתעקשות על צמצום פערים בחברה הערבית – כל אלו על פי חזונה של ויויאן והדרך שהיא התוותה לנו. הדאגות לשלומה לא הרפו מאיתנו – ולצערנו סיפורה נגמר בשבר גדול בליבנו, חבריה ושותפיה לדרך".
ויויאן יקרה
את כבר חסרה לי .. אני מתחילה להבין שלא יהיה לי אותך עוד כדי לשתף אותך ברעיונות חדשים, בשמחות, בצרות, בכאב ובכעס ולחלוק איתך את החיים.
25 שנים צעדנו ביחד, מתוכם 12 שנים נהלנו במשותף את אגיק, לצד ניהול החיים האישיים שלנו: גדלנו את הילדים שלנו, חגגנו בשמחות של המשפחות שלנו וחלקנו בינינו גם את הצרות שלהם..
אכלנו, רקדנו, רצנו, טיילנו, הפגנו בכבישים, כתבנו תכוניות, נאמנו על במות מקומיות ועולמיות, רבנו, התווכחנו וגם התפקחנו ביחד.
המוח מסרב לקבל שאת איננה ולא תהיי. אני עדיין רוצה שיגידו שטעו בזיהוי..
כל החודש דמיינתי אותך חוזרת עם אור שמאיר את כל המרחב החשוך, הספוג בדם ובשנאה.
הרגשתי שברגע שאת תשתחררי מהשבי, המלחמה תפסק וקולות מטוסי הקרב והטילים ידממו.
ראיתי אותך כמו שתמיד ראיתי וחוויתי אותך וגם שמעתי אותך אומרת ״ אין זמן צריך לרוץ״
לא אהבתי את סיורי גיוס הכספים שלנו בארצות הברית כי תמיד הייתי צריכה לרוץ אחריך ..היית רצה כל הזמן כאילו שידעת שאת צריכה להספיק לעשות הכל לפני שאת הולכת.
הייתי כועסת על הטלפונים שלך בעשר בלילה כי אולי שכחנו לדבר על משהו במהלך 10 השעות ביום שהיינו יחד. הייתי עונה לך: ״טיפול נמרץ או שזה סובל דיחוי למחר בבוקר?״ היית תופסת את עצמך ופורצת בצחוק. ״זה יחכה למחר בבוקר״
והבוקר אותו בוקר רשע לקח אותך ..לא הבין מי את בשביל העולם הזה
מה עשית למען ילדי עזה כדי שיהיה להם עתיד של חיים נורמליים בלי מלחמות ובלי כיבוש
מי את ומה עשית בכדי לפתוח את העיניים לעולם כדי להראות להם את חוסר הצדק ולהאיץ בהם לפעול למען שוויון בין הערבים והיהודים בארץ
אני מודה שעשיתי לך חיים קשים, התווכחתי על הכל ואתגרתי אותך ולא נתתי לך רגע של מנוחה ואני מודה שזה התאפשר כי ראיתי אותך חזקה ולא מפחדת לפתוח את העיניים ולראות את האי צדק ולקחת אחריות
ואמרת ״ ברגע שפותחים את העיניים קשה לעצום בחזרה ״
למדתי ממך מהי התמדה ואיך לנדנד, למדתי ממך שאלוהים נמצא בדברים הקטנים ושהפרטים הקטנים לא פחות חשובים מהרעיונות הגדולים
עכשיו אני מבינה למה הדחיפות , למה הריצה ויויאן ..רק עכשיו הבנתי ..
רצית להספיק ליצור שינוי משמעותי בחיים של האנשים
רצית לוודא שהמסר של שלום וצדק יהדהדו בכל פינה בארץ
רצית להשאיר עולם יותר טוב ממה שירשת
נוחי חברתי היקרה כי הקול שלך ימשיך לקרום עור וגידים והעשייה שלך תמשיך לחלחל והחזון שלך ימשיך להאיר לנו את הדרך קדימה
אני מבטיחה ומתחייבת לשאת אותך בליבי ובעשייה שלי לנצח
נוחי בשלווה יקרה
"יש נשים חולמות שיודעות לאן הן רוצות להגיע ואיך צריך ויכול להיראות העתיד. ויש נשים של כאן ועכשיו, של עבודה וירידה לפרטים. ויויאן הצליחה להיות שתי הדמויות באופן מלא. מלאת חזון ומאמינה באפשרות להשיגו, ובו בזמן אשת עשייה ומימוש צעד אחר צעד. היא הייתה אדם רך וקשוב, מנהלת קשוחה (קודם כל עם עצמה), ומלווה תמיד בדאגה לכל אדם ולכל פרט. הייתה זו זכות גדולה לעבוד עם ויויאן, ללמוד ממנה, להצליח לעמוד בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים שלה (ותחושת ההישג אם זכיתי למחמאה…) ולאט לאט להפוך לשותף לדרך וחבר. הדרך שהתווית ויויאן, הדרך לשלום ושוויון, תמשיך להנחות אותנו."
"בכל פעם שיצא לי לפגוש את ויויאן קיבלתי עוד שיעורים לחיים המקצועיים והאישיים, עוד מסרים מרתקים, לפעמים אפילו כמה דקות לפני שהייתה נכנסת לישיבות הנהלה הייתה משאירה לי עוד טיפ ועצה. שיעורים על צניעות, על אהבת האחר, שמירה על ערכי סבלנות וסובלנות, אומץ ותעוזה, להמשיך בעשייה ללא הפסקה גם ברגעים הכי מורכבים וקשים, על שיתוף כנה ואמיתי, שמירה על עקרונות וערכים, ניהול שיח מכבד ולהקשיב לכל כאב גם אם הוא לא הכאב "שלי".
בפעם האחרונה שראיתי את ויויאן הייתי עם נעלי עקב, היא לקחה אותי הצידה ואמרה לי: " הנאדי את תצטרכי לרוץ יותר מהר ויש לך עוד הרבה שנים של עשייה וימים מאתגרים, תורידי את הנעליים ותרוצי בחופשיות, תשמרי על הגב שלך כי העולם יאתגר אותך מאוד" בחודש האחרון מאז פרוץ המלחמה ומאז שנעדרה הבנתי סופסוף את המשמעות, הזכרתי לעצמי את המשפט של ויויאן, הייתי צריכה לרוץ מהר בעשייה במסגרת חדר החירום, להיזכר כל בוקר במשפטים של ויויאן ולקום עם חיוך ולא להפסיק עם העשייה ואני מתחייבת להמשיך את המורשת שלך".
"לצערי לא זכיתי מספיק להכיר את ויויאן. נפגשנו רק כמה פעמים, אבל שמעתי עלייה המון, על איזה מנכ״לית, מייסדת ושוחרת שלום היא הייתה. למרות שלא הכרתי אותה לעומק, את הצניעות שלה אפשר היה לראות כבר ממבט ראשון. יהיה זכרה ברוך"
